פרק שני - מסע בחירות

כשחזרתי הביתה מבית הספר, אכלתי ארוחת צהריים ואמרתי לאמא:" אני רוצה לנסות להיבחר בתור נשיאה למועצת התלמידים."
" סוף סוף," קרנה אמא," את לא יודעת כמה אני רוצה שתיבחרי."
" איך אגרום לאנשים לבחור בי?" שאלתי.
" אולי תכיני כרזות," יעצה לי אמא," ואולי, למשל, התלמידים רוצים שינויים באורך ההפסקות. תגידי שאת תעשי דברים שהתלמידים רוצים, וכך יבחרו בך."
"טוב," אמרתי," זה מה שאעשה."
הלכתי לחדרי וטלפנתי לגלי.
" הלו, מי זה?" שאלתי.
" זו גלי. מי את?" שאלה גלי.
" גלי, את בדיוק מי שרציתי לשמוע. זו חומית. רוצה לבוא אלי? אני צריכה עזרה בלהיבחר למועצת תלמידים. אזמין גם את דגן," אמרתי.
" בטח. אני באה. ביי," אמרה גלי.



כל מה שנותר לי לעשות הוא לטלפן לדגן. טלפנתי.
" הלו,מי זה?" אמה של דגן, מרת אוסטרי, ענתה לטלפון.
" שלום. זו חומית. אפשר לדבר עם דגן?" שאלתי.
"שלום חומית, אני מיד קוראת לדגן," ענתה מרת אוסטרי.
המתנתי רגע. דגן באה.
חומית?" היא שאלה.
" כן," עניתי לה.
" מה רצית?" שאלה דגן.
" רוצה לבוא אלי? גם גלי תהיה. תעזרו לי להיבחר למועצת תלמידים. את באה? בארבע וחצי אחה"צ תהיי אצלי. ביי," אמרתי.
" אני באה, ביי," אמרה דגן.

בארבע וחצי דגן וגלי התייצבו בפתח ביתי, והובלתי אותן לחדרי.
" אתן עומדות לעזור לי להיבחר למועצת תלמידים," אמרתי להן.
" טוב," אמרה גלי.
" מה צריך לעשות?" שאלה דגן.
" להגיד שנעשה שינויים באורך ההפסקות, שינויים בתלבושת בית הספר, דברים שהתלמידים רוצים," עניתי לה.
"אבל מה?" שאלה גלי.
" שינויים באורך ההפסקות, שינויים בתלבושת בית הספר, יום תחרות פעם בחודש; או פעם בשבוע, שינוי סדרי היום בכיתות, חילוק סוכריות על מקל," עניתי לה.
"טוב, אז, בנות, בואו נתחיל!" אמרה גלי.
" קדימה!" צעקנו והתחלנו לעבוד.