למחרת הייתה ההצבעה. תליתי את הכרזות שלי.
בבוקר אמרה מיכל: " תלמידים, היום אנחנו מצביעים לנשיא מועצת התלמידים. אני מניחה שראיתם את הכרזות שטלי תלתה הבוקר. האם אתם רוצים להצביע לטלי?" שאלה את הילדים.
" רוצים!" שאגו התלמידים.
" ובכן," אמרה מיכל," רציתי לספר לכם משהו, אבל אני לא יודעת אם זה מתאים עכשיו."
" מתאים, מתאים, ספרי כבר!" דחק בה יותם, שידע מה היא עומדת להגיד.
" ספרי, נו, מה אכפת לך?" דחקה בה גם דנה, שאותה אנחנו מכירים מהספר הקודם.
" טוב בסדר," נכנעה מיכל," אספר."
" קדימה!" אמרה גלי.
" טוב אז זה מה שקרה: טלי גלתה שבת דודתה מיטל וחברתה דורה מכיתה ו1 מתכוונות לרמות בבחירות. הן אמורות לספור את הקולות, והן יספרו יותר קולות למיטל, אפילו אם זה לא נכון," ספרה מיכל.
שעת ההצבעה הגיעה , וכל התלמידים,( חוץ משכבת ו’ וה’ ) הצביעו לי.
ידעתי שמיטל ודורה יספרו לא נכון, אבל הספירה הייתה אמורה להיות רק מחר.
אחרי ההצבעה, דנה קראה פתאום, כנזכרת:" הי! דורה היא אחותי!"
" את בטוחה שזאת הדורה הזאת?" שאל יותם.
" אני בטוחה, אם זאת דורה עם שיער שחור והיא לומדת בכיתה ו ראשונה," אמרה דנה.
" או.קיי דנה. זאת הדורה הזאת. אני יכולה לבוא אלייך אחרי הצהריים?" שאלתי אותה.
" את יכולה. מצוין, כי בדיוק גם מיטל תהיה אצל דורה. תבואי בארבע," אמרה דנה.
